הקדמה
ידוע ומפורסם מנהגם של קהילות ישראל לציין ימי הצלתם משונאיהם לזכרון עולם ככתוב בשו"ת מהר"ם אלאשקר (סימן מ"ט) ובמגן אברהם (סו"ס תרפ"ו), וכן מה שכתב ג"ע הרב חיד"א ז"ל בספרו מחזיק ברכה (סימן רי"ח ס"ד) מספר "סולת בלולה" בשם הזוהר הקדוש ומספר שני לוחות הברית, דמי שנעשה לו נס צריך להתבודד בכל שנה ושנה בו ביום, לשבח ולהודות לה' ולשמוח ולספר הנס, וכן נהג הרמב"ם לשמוח ביום שניצל מצרתו ע"ש.
גם בעיר דמשק נקבעו על ידי רבותינו אנשי ש"ם שני תאריכים שבהם היתה ריוח והצלה לכל העדה משונאי ישראל שקמו עליהם לרעה, וקבלו עליהם ועל זרעם לנהוג בהם כימים טובים שאין אומרים בהם תחנונים בתפלה, וכמו שכתב כיוצא בזה רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ג סימן ק"נ) ע"ש.
יום ח' לחודש אלול - זכר לנס "באדרה תומה" היא הצלתם מעלילת הדם המפורסמת בשנת
הת"ר (1840).
ויום י"ט לחודש תמוז - זכר לנס "תושה" היא הצלתם מפרעות הדמים בשנת התר"ך (1860).
שני תאריכים אלו נשמרים עד היום בכל קהילות יוצאי דמשק ולא אומרים בהם תחנונים כתקנת רבותינו ע"ה, אך לדאבונינו סיפורי ההצלה שהיו לאבותינו בימים ההם הולך ונשכח בזמן הזה מהדור הצעיר, ולכן כדי שתהיה שמחת כל קהל עדתינו שלימה ליקטנו מספרים ואספנו שמועות מפי זקני העדה וערכנו את כל פרטי המאורעות, למען נוכל לספר עליהם באזני בנינו ובני בנינו.
