עשרים ושמונה שנה לאחר עלילת 'באדרה תומה', שוב מצאו את עצמם יהודי דמשק עומדים מול עלילת דם שפלה, ולבם נמס בקרבם בזכרם את מאורעות הימים ההם, שנחרטו בדם בדפי הקהילה.
היה זה בחודש טבת שנת תרכ"ח, כאשר שבו הנוצרים להעליל על היהודים אשמה לפיה חפצו היהודים לרצוח נפש רופא נוצרי, ד"ר ניקורא שמו, ששהה בדמשק בשליחותה של ממשלת צרפת. השנאה הכבושה שפעפעה מאז בלב הנוצרים מצאה לה מקום ועילה לפרוץ בעוז, ועם תחילת גלגול השמועה כבר החל האספסוף הנוצרי להכות ביהודים העוברים והשבים.
לשמחת היהודים, נשוא העלילה במקרה זה - ד"ר ניקורא – התהלך על רגליו חי וקיים, ועל אתר החליטו חכמי העיר וראשיה שנתוועדו לישיבת חירום לקידום הרעה, להיפגש עמו ולשמוע את גוף העובדות מפי בעל המעשה.
הרופא, שהיה איש הגון ולו יחסים טובים על בני הקהילה, סיפר להם את השתלשלות הפרטים, ואת הסיבות אשר הביאו את הנוצרים לשוב ולהעליל ולטפול שוא על היהודים.
היה זה בליל שבת, ט"ו טבת, כאשר הרופא נקרא לבית משפחת הגביר פרחי שבשכונת היהודים, לבדוק את אחת מנשות המשפחה אשר סבלה ממיחושים שונים. כדרכו, הגיע הרופא הצרפתי עם מתורגמן צמוד, אשר תפקידו היה לתרגם את הצרפתית שבפי הרופא באזני התושבים הסורים, וכן איפכא. בידו נשא המתרגם פנס עם נירות דולקים, להאיר את הסמטאות החשוכות. משהגיעו לבית המשפחה, נכנסו הרופא והמתרגם פנימה, כאשר המתרגם משאיר את הפנס עם בחצר, כשהם דולקים וחלבם זב וכלה. משנסתיים הביקור, יצא המתרגם לחצר לשאת את הפנס, או אז גילה שהנרות תמו בהשאירו אותם דולקים. הוא החל לתור ולפשפש בצקלונו אחר נרות חדשים להחליפם, ומשנתמהמה יתר על המידה – פקעו עצביו של הרופא שהיה בבית, וחשב שמלווהו עוסק ברשלנותו בשיחת רעים בחוץ, והוא החל קורא לו ברוגזה ובזעף לבוא אל הבית פנימה. המתרגם אץ לשוב אל הבית, ומשסיפר את המעשה עם הנרות שכלו, מיהרו בני הבית להראות לו את מקום אחסון הנרות בבית, למען יקח משם נרות חדשים.
"כך היו פני הדברים, לא פחות ולא יותר", שח הרופא לבני הקהילה, "דא עקא, שככל הנראה כמה עוברי אורח שמעו את הקולות, ובלבם השטני מיהרו 'להבין' שהרופא מצוי בבית פנימה במצוקה וסכנת שחיטה, והוא מזעיק את המתרגם להצלת נפשו – דבר שכמובן לא היה ולא נברא".
מששמע הרופא ההגון על התפתחות העלילה ומוראותיה, טרח ובא בעצמו אל הקונסול הצרפתי וסיפר לו דברים כהוייתן, וכי כל העלילה בשקר ודמיון קודח יסודה. הרופא אף הוסיף וציין הפני הקונסול, כי באותו השבוע ביקר בבית הגביר פרחי עוד שלושה פעמים, ומכאן, שמעולם לא חישבו בני הבית להרגו נפש.
גם משלחת מכובדת מחכמי העיר ופרנסיה נפגשו עם הקונסול, ונתקבלו בכבוד הראוי, כאשר הקונסול מבטיחם שהוא עצמו יזמין את נכבדי הנוצרים, ויצווה עליהם להזהיר את המון העם הנבער, לבל ישאו עוד על דל שפתם את הדיבה הרעה הזאת.
