רבי אליהו במבג'י מערבי ע"ה
בן רבי משה ע"ה
נולד בדמשק בשנת תרל"ג. בקטנותו התייתם מאביו, ולצרכי מחייתו נאלץ לשלוח יד במלאכת החייטות, ממנה הקפיד להתפרנס רוב ימיו.
מיום עמדו על דעתו השתוקק לעלות לארץ הקודש ולקבוע שם דירתו, כדי להתעלות בעבודת ה' בקדושה, אך למרות כמה וכמה השתדלויות שעשה, מן השמים עיכבוהו. בחוסר אונים החליט יום אחד לשבת בתענית מידי יום עד שתתמלא משאלת לבו, וכך צם במשך ארבעים יום תמימים עד שעלה רצונו זה בידו, ובשנת תרע"ג, בערב מלחמת העולם הראשונה, יצא מדמשק ועלה והתיישב בירושלים עיר הקודש.
באחד הימים ישב בבית המדרש ופגש שם את גדול המקובלים בדורו רבי חיים שאול דוויך הכהן אשר השפיע עליו לעזוב את מלאכתו, ולשקוד על לימוד התורה הקדושה בנגלה ובנסתר בישיבת "רחובות הנהר". עד מהרה עלה ונתעלה בתורת הקבלה, והוא נמנה עם המתפללים המכוונים ע"פ סדורי רבינו הרש''ש זיע''א.
יגיעה גדולה יגע בכתיבת כל חידושי תורת רבו הכהן הגדול ז"ל אשר שמע מפיו, אותם היה רושם בדייקנות בגליונות ספריו וסידורי הכונות. לפני כמה שנים הניבה עבודת קודש זו פירות מבורכים, וזאת התורה אשר נשמרה ברשימותיו ראתה אור עולם בהשתדלות ובהשקעה רבת שנים של גדול דורינו רבי יעקב משה הלל שליט"א אשר אספס ביררם והעמידם בספר "פאת השדה".
הגיה והדפיס ספרי רבי יעקב מסלתון טראב ע"ה "דבר טוב" ו"שארית יעקב".
ביום כ"ב אב תרפ"ב פגעה בו מדת הדין הקשה ב"מ ונפטר בנו הבכור משה ע"ה אשר גידלו על ברכי חכמי ירושלים והיה עדיו לגדולות. ולעילוי נשמתו השתדל להדפיס ספרי רבי רפאל מנורצי ע"ה עם ליקוטי הנהגות ומוסרים מכמה ספרים וקרא לחיבורו בשם "סמא דחיי".
בלבו בערה אש יוקדת באהבת ה' ואהבת ישראל, והיה משתדל בכל עוז לזכות את הרבים בתוכחת דברי מוסר ויראה, ולא היה מתיירא מפני איש. נהג להרבות בתפלה על עם ישראל שיחזרו בתשובה שלימה.
נפטר בחודש אב תשט"ו.
