רבי חיים נסים אבואלעפיא
בן רבי יצחק פקיד העיר טבריא, ונכדו של מופת הדור רבי ע"ץ חיים אבולעפיא זצוק"ל. נולד בשנת תקכ"ט, וישב בדמשק שנים רבות. ידוע בכנוי "הרב חנ"א".
היה איש מצוין מאד, ענוותן גדול אשר יראתו קודמת לחכמתו, צדיק נשגב תמים במעשיו, נוח ורצוי לבריות. רב מובהק בישראל, בקי בכל חדרי התורה ובטיב גיטין וקדושין, חכמי דורו העידו עליו שחזקה שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.
בספר פתח הדביר חלק ב' (סימן רל"ו) הובא מכתב ממנו ובסופו כותב שהיה נוהג בהיותו מתפלל עם המכוונים המאריכים בתפלתם ללמוד אחרי תפלת לחש סדר "חק לישראל", ולפעמים היה נמשך לימודו עד גמר ברכת אבות בחזרת העמידה, ופשפש במעשיו וראה שלא טוב המעשה להפריד בין שני היחודים (תפלת לחש וחזרה) כמו שכתב הרב שלמי צבור (דף קל"ז ע"ג) ותלה שכל היסורין הבאים עליו הם מעון זה ע"ש.
בסביבות שנת תק"ע עמד הרב חנ"א להבחר כחכם באשי בעיר, אך הגבירים אשר פחדו מאישיותו ועוצמתו אשר לא נשא פני איש, עכבו את בחירתו, ומינו במקומו את רבי יעקב ענתבי ע"ה, שהיה איש מחוסר אמצעים המתקיים בדוחק, בתקוה שיוכלו להשפיע עליו כפי רוחם. הרב חנ"א עזב את דמשק ועבר לעיר טבריא, ונתמנה שם לראש רבני העיר.
בשנת תרי"ד אחרי פטירת רבי יצחק קובו ז"ל נתמנה לתפקיד "ראשון לציון" בירושלים. השאיר אחריו כתבים רבים מחידושי תורתו ולא ראו אור הדפוס.
השיא את בתו לרבי שלום משה חי גאגין בנו של הראשון לציון רבי אברהם גאגין, מח"ס שו"ת "ישמח לב".
פטירתו:
נפטר בירושלים בכ"ח שבט שנת תרכ"א. גשמים עזים ירדו בעיר לפני צאת הלוויה, אך כאשר הוציאו מטתו לרחוב פסקו הגשמים ונתלו העננים באויר השמים והובילוהו למקום מנוחתו בכבוד הראוי עם נרות מאירות, כאשר כל תושבי העיר אנשים ונשים וטף משתתפים בלוויה. הוא נקבר בהר הזיתים.
כשהגיע דבר שמועתו לעיר אזמיר הספידו רבי חיים פלאג'י ואמר שעל גדול הדור כמוהו כל ישראל חייבים למיחם בהספידא כי היה רבן של כל בני הגולה מפורסם בכל תפוצות ישראל, דבר ומנהיג בהנהגה ישרה משיירי כנסת הגדולה, וענוה גדולה מכולם.
