לימים ירד עם כל בני ביתו למצרים לשרת כרב ומורה הוראה. מיד כשהגיע לעיר ערך בדק בית יסודי בשמירת יסודות הדת, ועקב הרחבת בניני העיר באותה תקופה מצא פרצה חמורה בחומת טהרת המשפחה שהיו נזהרים בה עד אז, כי כל היהודים היו גרים בתחילה בתוך העיר בקרבת מקום לבית הטבילה, וכל הנשים ללא יוצא מן הכלל היו טובלות כדת של תורה, אך כשהרחיבו את העיר עברו רוב היהודים לגור בבנינים החדשים ובגלל קושי המרחק וחוסר מודעות בחשיבות מצוה זו וחומרתה, נתרופפה אצל נשים רבות הזהירות בקיומה. רבי יוסף אזר כגבר חלציו, ומלבד השמעת דת תורתינו הקדושה בדרשותיו על חומרת עונש כרת שיש בביטולה וגודל השכר לנזהרים בה, ביקש למצוא צד היתר בתיקון המשכת מי הנילוס ישירות אל תוך הבתים כדי שיוכל כל אחד לתקן מקוה טהרה פרטית בביתו. בגלל חומר הנושא שלח שאלתו לדמשק לפני מי שגדול הוא רבי יצחק אבולעפיא ע"ה, וזה כתב תשובה מפורטת בנושא, והיא נדפסה בשו"ת פני יצחק (ח"ה יו"ד סימן ה').
כמו כן המשיך גם במצרים לעסוק בעבודת הקודש, בהרבצת תורה לצעירים, ולדרוש במקהלות עם בהלכה ובאגדה.
בערוב ימיו עזב את את בניו ומשפחתו ואת כל יקר תפארת גדולתו אשר לו בארץ מצרים, כי חשקה נפשו לעלות לארץ הקודש להשתלם בלימוד חכמת הקבלה מפי חכמי ירושלים. בנו אברהם קיבל על עצמו לדאוג לכל מחסורו בירושלים כדי שיוכל להשקיע עצמו בעבודת הקודש בלא שום טרדה.
כשהגיע לעיר הקודש מצא חבורת תלמידי חכמים צנועים כלבבו, עמהם עסק בכתבי רבינו האר"י ז"ל, בעץ חיים ובשמונה שערים, וכפי עדות בנו רבי דוד גם היה מתפלל יחד עם חכמי המקובלים בסידור הכונות של רבינו הרש"ש זיע"א.
גם בשבתו בעיר הקודש, המשיך לזכות את הרבים בדרשותיו ונועם אמרותיו בבתי כנסיות הפזורים בעיר.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נתרבו בירושלים פליטי חרב, ובתוכם ילדים רבים יתומים ומחוסרי בית, עזובים ברחובות עיר בעירום ובחוסר כל. מלבד הסכנה הגשמית אשר רחפה על ראש הגלמודים, נתוספה צרה חמורה על צרתם, בהיותם טרף קל לאנשי המסיון הנוצרית אשר פזרו הון רב לצוד את נפשותם. מול סכנה רוחנית וקיומית למאות מילדי ישראל עמד איש גבור חיל הרב אברהם יוחנן בלומנטל זצ"ל והקים בלא שום אמצעים את בית היתומים ע"ש ציון בלומנטל ואסף בתוכו את היתומים הקטנים, פרנסם ודאג לכל צרכיהם הגשמיים והרוחניים. רבי יוסף ביקר במוסד ועמד על המחסור בצרכי הלבשה ותרופות, וביקש מבניו וידידיו אשר במצרים שיעמדו לימין המפעל החשוב הזה, והם עשו מגבית ואספו את כל הכסף הנדרש להוצאות הנחוצות, ובנוסף השיגו גם תמיכה קבועה מהועד למען הפליטים היהודים בפלשתינה.
בסביבות טבת תרע"ד היה אירוע מסעיר בדמשק, והוא נתפרסם בעיתונות ....כאן צריך להעתיק האירוע מעיתון החרות.... ורבי יוסף כתב מכתב תמיכה ועידוד לידידו רבי עזרא הכהן מסלתון טראב בתאריך ח"י טבת תרע"ד, ונעתיק כאן לשונו: וזאת אגיד למעכ"ת כי צר לי מאד, וחם לבי בקרבי, בראותי במכתב העת "החרות" היוצא פה עיה"ק ת"ו יום יום, מהשערוריה שהיתה ונעשית בעיר מולדתי דמשק יע"א שהיתה עיר ואם בישראל צבי היא לכל הארצות, העיר הזאת שיאמרו כלילת יופי בחכמה וביראת חטא, אוהבי תורה ולומדיה, מחזיקים ביד תלמידיה וסופריה, והנה עתה אזלא ומדלדלא בעניות כפולה, ממונא ופלפולא, נערים המנוערים פני זקנים, זקני תורה, ילבינו. פני הדור כפני הכלב, שהרי שלמה ע"ה אמר במשליו "תחנונים ידבר רש, ועשיר יענה עזות", ומהאי טעמא אמרו "כסף מטהר ממזרים" לפי מ"ש במסכת כלה "עז פנים - ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה", אבל מי שהוא ממזר ועשיר, אף שיענה עזות, יתלו הדבר בעושרו. אבל תרתי לריעותא שיהא עני ועז פנים לא ימצא כי אם בכלבים כמו שאמרו חז"ל "לית עני מכלבא" - ואפילו הכי כתיב בהו "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה". והכי נמי אמרו בתחילת דבר "בעקבות משיחא תכלה הפרוטה מן הכיס" כידוע, ומן הראוי שתחנונים ידבר רש ואפילו הכי "חוצפא יסגי", והרי זה דומה ממש פני הדור כפני הכלב, דלית עני מכלבא ואפילו הכי והכלבים עזי נפש. וכיון דדבר זה מסימני הגאולה עלינו לקבל בסבר פנים יפות ולמחול על עלבונינו, ובזה יקויים בנו מקרא שכתוב "כי שחה לעפר נפשינו וכו' קומה עזרתה לנו וכו'".
בסוף ימיו ביקש להדפיס להדפיס את ספרו "ויצבור יוסף" מכתיבותיו אשר רשם במרוצת השנים, ומסר אותם לבן עירו החסיד רבי אליהו במבג'י מערבי ע"ה שיערוך ויגיה אותם. רוב הספר הם דרשות על ספר בראשית, ובסופו שני דרושים לבר מצוה, הראשון משנת תרל"ט דרוש לבר מצוה של בנו הבכור דוד (התאריכים צריכים בדיקה, כי לפי תאריכי הלידה הרשומים בפנקסי המוהלים שמלו את ילדיו הנמצאים ברשותנו, בנו דוד נולד בשנת תרכ"ט ושנת הי"ג שלו הוא בתרמ"ב. וכן תאריך הדרשה השניה לא מתאים), והדרוש השני היה ביום ט"ו אדר התרמ"ב כנראה של הבן השני. וכן נדפסו בסוף הספר שלושה דרושים לשבת הגדול אשר דרש בשנים תרע"ד תרע"ה ותרע"ז בירושלים בבית הכנסת ע"ש רבי יוחנן בן זכאי. אך רבי יוסף חלה במחלה אנושה ונפטר לבית עולמו לפני שהספר יצא לאור.
בנו הבכור רבי דוד שהיה במצרים הוזעק להגיע לירושלים לסעדו במטת חליו, אבל לא זכה לראותו והגיע באמצע שבעת ימי האבילות. בתום ימי האבלות הוא נשאר בירושלים והשתדל בגמר הוצאת ספרו לאור, והוסיף בסוף הספר הספד שנשא עליו במלאות שלושים יום לפטירתו, והביא שם כמה דרשות מפיו ע"ש.
רבי יוסף בנה את ביתו עם האשה הצדקנית מרת אסתר ע"ה, ונולדו לו חמשה בנים ובת. הבכור דוד (תשרי תרכ"ט) נימול על ידי חכם בכור יהודה מהדיב ע"ה, וארבעת בניו האחרים, אברהם (חשון תרל"ג), רפאל (תשרי תרל"ו), מאיר (תרמ"ג), נימולו על ידי ידידו חכם עזרא מסלתון טראב ע"ה. ובנו אליהו ישועה (שבט תרל"ח) נימול על ידי חכם בכור יהודה מהדיב ע"ה. את בתו רבקה השיא במצרים לר' אליהו חיים ביג'ו.
נפטר בערב שבת אחר חצות היום כ"ו לחודש מרחשון שנת תרע"ט, ונקבר בהר הזיתים סמוך לקבר זקנו הקדוש רבי יעקב ענתבי ע"ה.
 
וזה נוסח המצבה כפי שהעתיקה בנו רבי דוד ע"ה:
פה נגנז ארון הקדש ארי במסתרים, בר אוריין ובר אבהן,
מזר"ק טהור זרע גברים,
הולך תמים, ופועל צדק ודובר אמת ומישרים,
בשלום ובמישור הלך, ורבים השיב מעוון בתוכחת מוסרים,
המזכה את הרבים, ומאיר לארץ ולדרים,
ה"ה רב הוד רבי יוסף ענתבי נ"ע.

רבי יוסף ענתבי

 נולד בדמשק בשנת תר"ז. בן רבי דוד יצחק, ונכד לראב"ד מקודש רבי יעקב ענתבי ע"ה.

גדל על ברכי חכמים, שם לילות כימים בעסק התורה והעבודה. משיכה מיוחדת היתה לו לספרי הדרושים, ואחרי שהיה משלים חק לימודו בש"ס ובפוסקים היה מקדיש זמן מיוחד לאסוף דברות קודש מרבני האחרונים בעניני דרוש, ומוסיף עליהם כיד ה' הטובה עליו.

כבר בתחלת דרכו בדמשק עסק בהרבצת תורה בתלמידים צעירים, ביניהם נמנה רבי מרדכי מסלתון טראב ע"ה אשר לימים שימש כרב בק"ק אחיעזר ניו יורק.

נמנה בין דייני העיר, הוא מופיע בספר פני יצחק (ח"ב אבהע"ז דף ס"ח ע"ג) בקבלת עדות יחד עם רבי משה פרץ ורבי שמואל מיוחס בשנת תרל"ט.

בנוסף היה מרבה לדרוש ברבים בדברי מוסר ואגדה, והיה מוכיח לכל אחד ואחד קטנים עם גדולים בלא משוא פנים, וקיים בעצמו "ולא תגורו מפני איש" הכל באהבה ובענות חן לזכות את הרבים לקרבם לדרך התורה והמצות.

היה אהוב מאד על הבריות, ביתו היה פתוח לרווחה לכל נצרך, מדריך ומייעץ לכל דורש, מרבה להשכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. ועל כל מדותיו הנעלות ענד לראשו כתר ענוה וכתר שם טוב.

פעם שלח אחד מחכמי דמשק את ספרו אליו, והוא שלח מיד סכום כסף עבורו. חכם זה מיאן לקבל ממנו שום תמורה, וכדי שלא יפציר בו שלח להודיע לו שקיבל על עצמו בשבועה שלא יקח ממנו את הכסף. אחרי כמה שנים הגיע לידו ספר נוסף מאותו מחבר, ורבי יוסף אשר ידע את רגישותו של הרב המחבר לקבל ממנו תשלום עבור ספרו, התחכם ושלח אליו מכתב עם בקשה שישלח את ספרו החדש לבנו והוא ישלם עבורו בכסף מלא וירשום את שמו על הספר כמנהג הבעלים, ואחר כך בנו יתן אותו לאשר ישר בעיניו, ובל"ז אינו מוכן לקבלו חנם אין כסף.

חתימת ידו

 
 
טלפון: 0773293037  דוא"ל: shaarbinyamin@gmail.com  בני ברק - ישראל
לעילוי נשמת מר בנימין אסא דוויך ז"ל        en Memoria de Don Binyamin Assa duek z"l
ומרת אשתו רבקה לבית פרכה ז"ל             y su esposa Sra. Rebeca Farca de Assa z"l