רבי יעקב הררי אלנאעם
בן רבי יוסף ע"ה.
איש מורם מעם, ענוותן מאד ומתנהג בכל דרכי החסידות, תוארו כמלאך אלהים מוקף בהארה קדושה תמיד, נערץ מאד ע"י כל אנשי העיר שהיו משחרים לפתחו להתברך מפיו.
מגדולי הדיינים בבית הדין במדרש "כווג'א רפאל" בצוותא עם רבי אליהו הכהן מסלתון טראב ע"ה ורבי יוסף דאנה ע"ה, ויחד עמו שמרו בדביקות על רוח "ישראל סבא" שליוה את העדה מאז בחינוך הילדים לתורה ויראת שמים, ועמדו בפרץ כנגד זרים שהחזיקו בתואר "רבנות" ובקשו למצוא חן בעיני עמי הארץ בקולות שונות מותאמות "לרוח הזמן".
קרבה מיוחדת היתה לו עם המקובל רבי נתנאל חבובא ע"ה, ועמו היה מרבה לשאת ולתת בדברי חכמה.
בהיותו בקי במלאכת סופר היה בודק מידי שבוע את ספרי התורה בבתי כנסיות בעיר לזכות הרבים.
מנהג ותיקין בעיר דמשק, בפטירת אחד מגדולי רבני העיר, עומד גדול הרבנים ודורש בפני העם דברי כיבושין לעוררם לחזרה בתשובה. בשנת תרצ"ד כשנפטר ידידו ורעו רבי אליהו מסלתון טראב ע"ה עיני העדה היו נשואות אל רבי יעקב שישא מדברות קדשו. אך בהיותו זקן מופלג לא עמדו לו כוחותיו, וביקש מבנו של רבי אליהו ע"ה, החכם רבי עזרא, שידבר הוא במקומו. והוא פתח דבריו בתפלה שהקב"ה ירפא את רבי יעקב ברפואה שלימה.
בהספדו על רבי יעקב אמר חכם עזרא שהוא היה "גדול הדור ונשיא ישראל".
נפטר ט"ו לחודש טבת שנת תרצ"ז, וזה נוסח המצבה:
זקנים משער שבתו, זה שקנה חכמה
ברוך שחלק מחכמתו, וצדיק באמונתו, תורתו אומנותו
אשרי יולדתו, גן עדן מכון שבתו
ויגוע יעקב החכם השלם והכולל, בישראל להלל
הרב הגדול הדיין המצויין
כמהר"ר יעקב יוסף הררי נאעם ז"ל.
