רבינו חיים ויטאל זצ"ל

רוח אפינו משיח ה', הוא הקדוש בחר לו י"ה למסור לעם סגולתו בדרא בתראה גנזי צפונות רזין וסתרין דאורייתא שנתגלו ע"י עיר וקדיש מן שמיא נחית המלך האר"י זלה"ה. מעשה תקפו וגבורתו ועזוז נוראותיו הן מן המפורסמות, הלא המה כתובים במקומות אין מספר ואין צורך ללק'ט בדבר שאין בו שכח'ה. ונביא כאן רק ראשי פרקים הנוגעים לתקופה שהיה בדמשק.
סמיכת חכם:
בשנת ש"ן סמוך לזמן בואו לדמשק נסמך מהרח"ו ע"י רבו מהר"ם אלשיך, ומכח זה היה מסדר בפועל גיטין ושאר דיני ממונות [עיין שו"ת באר מים חיים סימן ס"ח וע"ד].  וזה נוסח הסמיכה:

מהכח אשר חנן ה' אותי הצעיר להסמך ע"י מוה"ר יוסף קארו זלה"ה,
סמכתי החכם השלם החסיד המקובל ה"ה רבי חיים ויטאל נ"י.
ולראיה בידו שיורה יורה ידין ידין בכל דין מוסמך כתבתי ונתתי בידו
יום כ' לחודש אלול שנת הש"ן.
משה בכ"ר חיים אלשיך זלה"ה.
 
ביאתו לדמשק:
בסביבות שנת שנ"ג, בתקופה ששהה מהרח"ו בירושלים, נודע לשר אבו סיפין שליט העיר דמי "נהר גיחון" נסתמו בעבר על ידי חזקיה מלך יהודה בזמן שעלה עליו סנחריב מלך אשור וצר על ירושלים (עיין דברי הימים ב' פל"ב ב' ול'), וחקר את אנשי העיר האם נמצא היום מי שיוכל לפתחו, והאספסוף אשר בקרבו ענו ואמרו כי יש חכם יהודי והוא אלהי ושמו רבי חיים ויטאל, ובודאי יש בכחו לחזור ולפתחו. השליט שלח אחריו ביום הששי ואמר לו: גוזרני עליך שבעוד אני הולך להתפלל במקום המקדש תפתח מחדש את הנהר שסתם מלך יהודה, כי הוא נצרך מאד לתושבי העיר, ואם תסרב דמך בראשך. תיכף ומיד עשה מהרח"ו קפיצת הדרך ונמלט לעיר דמשק.


בהגיעו שם נגלה אליו רבו האר"י ז"ל בחלום ואמר לו: הסכלת עשו, כי זה השר היה גלגול של המלך סנחריב, ולכן נקרא שמו "אבו סיפין" בערבית, שפירושו "אבי החרבות", ואתה יש בך ניצוץ נשמת חזקיה המלך, והיתה שעת רצון לתקן ולפתוח מחדש את מי הגיחון, כי הוא נסתם שלא ברצון חכמים (עיין ברכות דף י' ע"ב), ואם כך היית עושה היתה אתחלתא דגאולה. מהרח"ו ביקש להצטדק לפניו שלא הסכים לפתחו כי לא רצה להשתמש לצורך זה בשמות הקודש, והשיב לו האר"י ז"ל: אילו לא השתמשת בשמות הקודש כדי להגיע לדמשק החרשתי, אבל אחרי שהשתמשת בהם להמלט על נפשך כבר יכולת להשתמש בהם כדי לפתוח את מי הנהר, והיה קידוש השם ותיקון גדול. וכשביקש מהרח"ו לחזור לירושלים ולתקן את אשר עיוות, אמר לו האר"י ז"ל דכבר חלפה שעת הכושר.
מה' מצעדי גבר כוננו ולא לחנם המציא מסובב כל הסיבות מקלט למהרח"ו מחוץ לארץ הקודש ובעיר דמשק דוקא, והיא שעמדה לו לקבוע מקום מגוריו בעיר זו עד סוף ימיו. 
קליפת בית רמון שבדמשק:
בספר מלכים ב' (פרק ה' י"ח) במעשה דנעמן שר צבא מלך ארם שנתרפא מצרעתו ע"י אלישע הנביא, מוזכרת עבודה זרה אשר בדמשק הנקראת "בית רמון" ע"ש. וכתב מהרח"ו בסוף ספר עץ חיים (דף קי"ז סוע"ד) וז"ל: ארבע כתות קליפות לילית אגרת רהב נעמה מושבם בארבע מדינות אלו: רומי, סאלמאנקה של איספמיא, מצרים, דמשק בבית רמון. ולכל אחד יש אומנות בפני עצמה, לילית ברומי על עבודה זרה, סאלמאנקה על שפיכות דמים, מצרים על גילוי עריות, דמשק על הגזל. ה' ירחיקנו מכל דבר רע אמן נצח סלה ועד עכ"ל.
רבי חיים פלאג'י ז"ל בספר ארצות החיים (שער ח' אות מ"ב) מביא מה שכתב רבי אהרן פרץ בסוף ספר "בגדי אהרן", דכל ימיו היה מתקשה על מהרח"ו שהלך לדמשק אחר פטירת רבינו האר"י ז"ל, איך מלאו לבו לצאת מארץ ישראל ולדור בחוץ לארץ עד שנפטר שם. עד שראה לחכם מהר"מ נג'ארה ושאל את פיו והשיבו שבכונה רצויה עשה כן, לפי שקליפת "בית רמון" אשר היא בדמשק ונמצאת תחת מעיין אחד בשוק של העיר, נתגברה עתה ביותר, והוא הלך לשם להכניע אותה בכונותיו, ולזה נפטר שם להכניע אותה שלא יקטרג עכ"ד ששמע מחכמי ארץ ישראל.
ג'אמע אל אחמר:
זקני דמשק מצביעים על מקום הנקרא "ג'מאע אל אחמר", שהוא נבנה על חורבות מנזר בקרבת הבית החיים הישן, כמשכן "בית רמון". ומסורת בידם, שבימי מהרח"ו, כשהיו מלווים נפטר לבית החיים ועוברים כנגד המקום הזה, היו מרגישים נושאי המטה שהיא קלה כאילו היתה ריקנית.
כששמע מהרח"ו את המעשה הבין שרוחות מטומאת "בית רמון" השוכנים במקום ההוא, הפועלים מכח הגזל (כנ"ל מדבריו בסוף ספר עץ חיים), "חוטפים" את המצוה, וביקש להודיעו כשתזדמן שוב לוויה אחרת. ואכן כך אירע שוב בעת לווית נפטר, הרגישו נושאי המטה בהגיעם כנגד המקום הזה שהוקל משאה והודיעו למהרח"ו, וממקומו עשה מעשה ביחודים וכונות להכניע את כח הקליפה ההיא, ושוב הרגישו נושאי המטה את כובד גופת הנפטר.
עדת הסקליין: 
באותה תקופה היו בדמשק שלש קהילות נפרדות ממוצא שונה, קהילת המוסתערבים שהם ילידי סוריה מאז ומקדם, קהילת הספרדים שברחו לסוריה מרדיפות האינקיויזיציא בממלכת ספרד, וקהילת הסקליין שמקור מוצאם מסקיליא הקרובה לספרד והיו מאורגנים בקהילה נפרדת מקהילת הספרדים, כמבואר בשו"ת מהר"י בירב (סימן ל"ג). לשלושת הקהילות היו בתי כנסיות, וכן מערכת גביית מסים נפרדת, ומנהגים שונים [עיין בשו"ת באר מים חיים למהר"ש ויטאל סימן י"ב]. בהגיעו לדמשק נתמנה מהרח"ו לחכם ומנהיג של עדת הסקליין.
עד עצם היום הזה עומדים על תלם בחארת אל-יהוד בית הכנסת "סקליין" שבו היה מתפלל מהרח"ו, ובית מדרשו בשכונת "שאגור" שבו היה מלמד מתורת רבו לכמה יחידי סגולה, ביניהם רבי אפרים פאנצ'ירי מח"ס "גלי עמיקתא", ורבי חיים הכהן מח"ס "טור ברקת", ורבי יפת מצרי. מפי הזקנים שמעתי שבבית מדרש זה נמצא בור מקוה מים חיים שבו היו טובלים החסידים לפני לימודם.
מחזה רב הוד משנת שס"ב נחרת לזכרון עולם, בהיות מהרח"ו בבית הכנסת סקליין עומד ומתפלל כשליח צבור בתפלת מוסף ביום הכיפורים, ראתה אשה אחת עמוד של אש על ראשו.
הנהגותיו בק"ק הסקליין:
מהר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים (סימן י"ט) כותב על מהרח"ו אביו שלא היה משנה מנהגי עדתו, הגם שבכמה וכמה דברים נהגו לא כפי שקיבל מרבו האר"י ז"ל, כי בגלל רוב ענותנותו לא היה רוצה להוכיח לשום אדם, ורק כשהיה מתפלל בעצמו היה אומר כרצונו ע"ש.
וכדי שלא יהיו דבריו סותרים למה שכתב הוא עצמו בהגהתו בשער הכונות (דף נ' ע"ד) שראה לאביו מהרח"ו אומר את כל הוידוים כשהיה שליח צבור בקהל בימים נוראים, למרות שדעת רבו האר"י לא היתה נוחה בהם, משום שמנהגם של ישראל תורה ע"ש. צריך לומר דמה שכתב בתשובה הנזכרת דכשהיה מתפלל בעצמו היה אומר כרצונו היינו בינו לבין עצמו, ודוקא ביחיד לא היה חושש משום שינוי ממנהג המקום כיון דלא מינכרא מלתא, אבל כשהיה יורד לפני התיבה כשליח צבור לעולם לא היה משנה ממנהג המתפללים. דהרי פשוט שגם עדותו בשער הכונות מתייחסת לתקופה שהיה מהרח"ו בדמשק, שכן מהרש"ו נולד בדמשק בשנת שנ"ח, ומעיד רק על מה שראה בעצמו. ושו"ר דברי ג"ע החיד"א בברכי יוסף או"ח (סימן קי"ב אות ב'-ג') ע"ש ודו"ק.
מחזה נורא מתוך ערש דוי:
בשנת שס"ד חלה מהרח"ו חולי גדול ושכב במשך כ"א יום בלי שום הרגש חושים כלל, ובליל כ"ב הגיע עד שערי מות, ונתעכבו בביתו כמה אנשים לראות יציאת הנפש. בתחילת הלילה, בצאת השבת, פתח מהרח"ו את פיו ארבע פעמים כענין יציאת הנפש, ואחר כך פתח עיניו והביט כנגדו בכותל המזרחי וראה שם שני עמודים של אש, האחד מאש אדומה והשני מאש ירוקה כעשבי השדה, והשתחוה כנגדם והיה מביט בהם עד חצות לילה. אחר כך נסתלקו עמודי האש משם ועמדו בכותל הצפוני עד אור הבוקר, ולא הפסיק מלהביט בהם כל הלילה, והאנשים אשר היו שם עמו סברו שמשתחוה ומסתכל כנגד מקום השכינה. כשהאיר הבוקר אמר להם מהרח"ו ששמע אומרים שעדיין לא הגיע זמן פטירתו כי לא נגמר עדיין בנין ביתו בגן עדן כי הוא בנין גדול מאד. ואז נתחזק וסר ממנו הקדחת וחזרו אליו כל החושים זולת חוש הראות, כי נשארו עיניו כהות במשך שבעה ימים, ואחר כך חזר אליו כח הראיה מעט מעט עד תשלום ארבעים יום, ולא לגמרי, כי עננים מגווני שלהביות של אש מן אותן עמודים נשארו עולים ויורדים נגד עיניו ברצוא ושוב.
צוואה על מקום קבורתו:
כאמור מלחמת חרמה לחם מהרח"ו בקליפת "בית רמון" בדמשק. מפי הזקנים שמעתי דאף באחרית ימיו צוה מהרח"ו שיקברו אותו אחרי פטירתו בבית החיים הישן מול מקום משכן טומאת בית רמון, ועל ידי זה לא תוכל כח הקליפה אשר שם להתעורר עוד. שמועה זו תואמת עם מה שכתב רבי חיים פלאג'י בספר צוואה מחיים (דף ע') בשם ספר הקרניים שסוד קבורת מהרח"ו בעיר דמשק היא על דרך קבורת משה רבינו. ור"ל שנקבר מול בית פעור להכניע את כח הקליפה. זכותו יגן עלינו אמן.
 
נפטר בל' ניסן שנת ש"פ, כיתוב המצבה נחרת בכל ארבעת צדדיה ובמכסה שעליה
וזה נוסחה:
האבן הזאת מצבת קבורת חד מבני עליה 
דנהירין ליה שבילין דשמיא כבן עזאי בשוקי דטבריא, 
אשר היה בתורה עמלו בנגלה ובנסתר יומו ולילו, 
ידיו רב לו, צדיק באמונתו, עולם האירה מתורתו, ואף כי אחרי מותו,
ויהי האיש ההוא גדול מר ניהו רבה 
הרב הגדול מבצר עוז ומגדול מר קשישא כולל כל דבר שבקדושה 
חסידא קדישא ופרישא מורינו ורבינו הודינו והדרינו
המקובל האלקי המפורסם כמוהר"ר חיים ויטאל זצוק"ל 
עלה שמים יום שלושים לחודש ניסן שנת הש"פ לפ"ג. 
יהי רצון שזכותו יגן עלינו ועל כל זרע ישראל.
נפש אדוני צרורה בצרור החיים
 










העברת קברו של מהרח"ו:
בסביבות שנת תש"ל החליטה ממשלת סוריה לבנות שדה תעופה חדש בדמשק, ולהרחיב את הכבישים המובילים אליו. על פי התוכניות הרחבת אחד הכבישים אמור היה לעבור בבית החיים הישן באזור בו קבור רבי חיים ויטאל. השלטונות דרשו מהקהילה היהודית בעיר להעביר את הקבר ממקומו, אך זקן הרבנים חכם נסים הכהן נדבו ע"ה, ע"פ מה שקיבל מרבותיו שמהרח"ו ביקש להקבר במקום ההוא דוקא להכניע כח הטומאה של קליפת "בית רמון", הורה לא להעביר הקבר ממקומו עד שיגיעו הדחפורים לשם, והיתה הסיבה מאת ה'.
ביום שהגיעו הדחפורים סמוך לקבר ממש נסתגרו כל תושבי העיר בבתיהם מפחד פתיחת קברו, רק קבוצה קטנה של אנשים, ביניהם האחראי על החברא קדישא בדמשק באותו זמן ה"ה ג'מיל מלאך ע"ה, עסקו בהעברת הקבר לאחר בקשת הסליחה ברתת ובחלחלה, למקום אחר בבית החיים הישן.
ושוב אחרי שנתים בקשו השלטונות הסורים להרחיב את הכביש באופן שיהרוס את בית החיים הישן לגמרי, ואז העבירו את קברו של מהרח''ו ועוד עשרה רבנים שנקברו סביבו, בבית החיים הכללי של יהודי דמשק. מעל הקברים נבנה אהל רחב ומכובד, ומאז כל מי שהוצרך לבקר בבית החיים היה מקדים לבקר את אהל מהרח"ו ואחר כך מבקר בקברי קרוביו.
בשנים האחרונות מפיצים שמועות לפיהם הועלו עצמותיו של רבי חיים ויטאל בחשאי לארץ ישראל, בכל מיני גרסאות שונות, פעמים בתקופה שקדמה להעברת קברו הנ"ל, ופעמים בתקופה מאוחרת.
בתקופה הנזכרת היה חכם זאכי אסי ע"ה מנהיג העדה בהוראת החכם נסים נדבו ע"ה שהיה כבר זקן מופלג, ולא היה דבר קטן וגדול נעשה שלא בידיעתו. ועדות נאמנה קיבלנו מפי בנו ר' יוסף אסי הי"ו שהיה איש אמונם, שוחט ומוהל בכל סוריה ולבנון מטעמם, ולא מש ידו מתוך ידם קרוב לחמישים שנה, שכל הדיבורים בנושא העברת קבר מהרח"ו מדמשק "דברי חלומות הם" כלשונו. הוא עצמו ביקר פעמים רבות יחד עם חכם נסים נדבו ע"ה בקבר מהרח"ו בבית החיים הישן ומעולם לא היה שום סימן שנגעו בקבר העתיק. וכן אחרי שנקבר בבית החיים החדש אין שום היכר ושינוי במצבות וברצפת המתחם כלל, וכאן נמצא וכאן היה. וכן שמענו מעוד אנשים נאמנים שהיו בדמשק בחמישים שנה האחרונים.
כמו כן נציין שחכם נסים נדבו ע"ה נקבר ע"פ בקשתו סמוך לאהל מהרח"ו.  
 
 
טלפון: 0773293037  דוא"ל: shaarbinyamin@gmail.com  בני ברק - ישראל
לעילוי נשמת מר בנימין אסא דוויך ז"ל        en Memoria de Don Binyamin Assa duek z"l
ומרת אשתו רבקה לבית פרכה ז"ל             y su esposa Sra. Rebeca Farca de Assa z"l